ההקמה

החצר נבנתה בשנת 1907 ביוזמתו של פקיד חברת יק"א, האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי.
במהלך מלחמת העולם הראשונה התיישב במקום גרעין ששינה את שם החצר 'טלחה' וקרא לה בשם הסמלי 'תל חי'. 

באצבע הגליל התקיימו באותה עת ארבעה יישובים עבריים: המושבה מטולה, חצר תל-חי, קיבוץ כפר גלעדי והישוב חמארה. 

המתיחות

במלחמת העולם הראשונה נחלה האימפריה העות'מנית מפלה והצרפתים היו אמורים לשלוט באצבע הגליל. באזור התעוררה תסיסה על רקע דתי ופוליטי. האלימות גאתה ומעשי שוד, תקיפה וביזה היו חזיון נפרץ. הישובים היהודיים מצאו עצמם נתונים במאבק בו לא היוו צד.

יישובי אצבע הגליל נקראו להחזיק מעמד אך התגבורת הגיעה בקצב אטי. ביום 12/12/1919  נורה שניאור שפושניק, חבר תל חי, מכדור תועה. 

תושבי החצר חיו בבדידות, בניתוק ובחששות כבדים.

טרומפלדור

בסוף דצמבר 1919 שיגר ועד ההגנה  לגליל את יוסף טרומפלדור, קצין צבא עטור תהילה, מכונן הגדודים העבריים ותנועת החלוץ. טרומפלדור נטל על עצמו את הפיקוד על תל חי.

המצב החריף. ביום  6/2/1920 נהרג אהרן שר שהגיע באחת התגבורות המעטות.
בתל-אביב קיימו מנהיגי היישוב היהודי דיונים קדחתניים סביב שאלת האחיזה באזור הפרוע והמסוכן. 

הקרב

האירועים בשטח לא חיכו לתום הדיונים בעורף. ביום י"א באדר תר"פ(1.3.1920)) הגיעה לתל-חי קבוצת חמושים. הם דרשו לערוך חיפוש אחר הצרפתים שנואי נפשם. יוסף טרומפלדור נעתר לבקשה מתוך ידיעה כי החיפוש יסתיים בלא כלום. 

מסיבה שלא הובהרה מעולם, נשמעה לפתע ירייה מחדר העלייה. תוך שניות התפתחו בחצר חילופי-אש, שנמשכו כל אותו יום. מגיני תל חי עמדו בגבורה מול תוקפיהם.

לקראת ערב החליטו בלב כבד כי אין ברירה אלא להתפנות.
טרומפלדור נפצע אנושות.
הרופא שטיפל בו העיד כי לפני מותו אמר טרומפלדור: 'אין דבר, טוב למות בעד ארצנו'.

שבעה חודשים לאחר הקרב,  שבו המתיישבים לתל-חי, כפר גלעדי ומטולה ושיקמו את הנקודות.

אצבע הגליל נכללה בתחום המנדט הבריטי ולימים, בתחומי מדינת ישראל.