|
|
|
בבוקרו של י"א באדר תר"פ פסק הגשם. שמש חורפית האירה את החולה, קרניה רצדו בשלוליות שבעמק וזהרו בפלגים שזרמו מן הגבעות.
דבורה דרכלר התמתחה בהנאה ליד תנור המטבח, מודה על השמיים שהאירו פנים. חברים אחדים ניצלו את הפסקת הגשמים כדי לצאת לעבודה בשדות, אחרים נשארו בשמירה ובתצפית בקירבת הבית.
...שעתיים מאוחר יותר, צבאו מאות ערבים על חצר תל-חי, החברים נזעקו לבניין, אחזו ברובים והתייצבו בעמדותיהם מאחורי קירות הבזלת...
...עם לילה נעו שתי שיירות קטנות לכפר גלעדי, בדרך הראשית הטלטלה בדומיה עגלה, בה הובלו דבורה דרכלר, שרף, מונטר, טוקר ושרה צי'זיק למנוחתם האחרונה.
השיירה השנייה טיפסה בשביל הקצר והתלול. כשהם צועדים בבוץ הכבד, נשאו מגיני תל-חי את יוסף טרומפלדור הגוסס ועוד חמישה מחבריהם שנפצעו בקרב. מאחור בקעו לשונות אש. תל-חי, סמל לעמידה יהודית אמיצה ועקשנית, עלתה בלהבות.
הרקע
בסתיו תר"פ נקלעו ארבעת היישובים העבריים שבצפון עמק החולה למצב הרה פורענות. הצבא הבריטי ששלט כאן, מאז גמר המלחמה, פינה את האזור בתוקף הסכם עם הצרפתים. בדמשק שלט האמיר פייסל בתמיכת הבריטים. פייסל נישא על גלי התנועה הלאומית הערבית והכריז על מרד בצרפתים.
במלחמה בין הצרפתים והנוצרים המרונים, לבין צבא השריף והבדואים, נמצאו הנקודות היהודיות בין הפטיש לסדן. בנוסף לכך ריחף החשש שאם יישאר הגבול במקומו הנוכחי, הם יישארו מחוץ לאיזור ההשפעה הבריטי, ואולי מחוץ לגבולות הבית הלאומי המובטח. במצב המסובך שנוצר החליטו היהודים לשמור על נייטרליות
פרוץ המאורעות
כגורם נייטרלי, שאינו בן חסות של כוח חזק, היו היישובים חשופים להתנפלויות שודדים. בשבת ה - 15 בנובמבר, פרצו ערבים, מחופשים לאנשי צבא, לכפר גלעדי ושדדו פרידות, נשק וכסף, מועד זה מסמן את תחילת אירועי תל-חי.
שיירות אספקה שניסו להגיע מהדרום, בדרך העגלות הבוצית בין הביצה להר, היו חשופות למעשי שוד. נדרשו עורמה רבה, תושייה והעזה כדי להצליח להעביר ציוד, נשק ואנשים לעזרה.
בליל שבת ה -12 בדצמבר, שבו בדואים ממסע שוד ובדרכם ירו לעבר החצר. מן היריות נהרג שניאור שפושניק, החלל הראשון של תל-חי.
בתחילת ינואר הותקפה חמרה, צעיר היישובים. לא הייתה כל אפשרות להגן עליה, היא ננטשה, נשדדה והועלתה באש.
באותם ימים הגיע טרומפלדור כדי לבדוק מה המצב ולארגן את ההגנה. לבואו הייתה חשיבות מוראלית וביטחונית. הוא חיזק את רוח האנשים, אימן אותם והיה למפקד הטבעי. אנשי תל-חי שראו את טעם חייהם פה בעבודת האדמה, החליטו להמשיך בעיבודה למרות הסיכונים. אהרון שר שבא לעזרה מכנרת, כתב:" את המקום אין עוזבים ועל עבודת השדה אין מוותרים". |
 |
המפנה
ב-6 בפברואר, הותקפו חורשים בשדה, החברים נזעקו לעזרה. אהרון שר רץ ראשון ונהרג. למחרת התנפלו שודדים על מטולה, והיא ננטשה. ב - 9 בפברואר, נודע מפי ידיד בחלסה, כי הצבא השריפי ( הוא צבאו של פייסל ) החליט לכבוש את היישובים. הויכוח בשאלת העמידה התעצם, שוב אין מדובר בהתנפלות שודדים, אלא בסכנת התקפה של צבא סדיר. המתח גבר, שחיקת האנשים גדלה והתחזקו התביעות לתגבורת. בארץ ניטש ויכוח, האם להגיש עזרה וכיצד. המתנגדים, שהבולט בהם היה ז'בוטינסקי, טענו כי אין סיכוי צבאי ואין ערך פוליטי לאחיזה ביישובים, ולכן יש לפנותם כדי להציל את האנשים.
אנשי מפלגות הפועלים סברו שאסור לעזוב יישובים, וכך אכן הוחלט. אלא שגיוס הכספים והאנשים, ובעיקר העברתם צפונה, נתקלו בקשיים עצומים.
תגבורות דלילות הגיעו ואיפשרו להחליף חלק מהאנשים. בליל ה-25 בפברואר, עלה טרומפלדור עם חברים אחדים למטולה ותפס אותה מחדש.
ב- 28 בפברואר הגיעה תגבורת גדולה שמנתה 45 איש, ביניהם גם המנתח ד"ר גרי, שהיה רופא בגדוד העברי, הם התחלקו בין שלושת היישובים.
יום י"א באדר
בבוקר ה - 1 במרץ, הוא יום י"א באדר תר"פ, התגודדו ערבים רבים מצפון לחצר. בראשם עמדו כמה קצינים במדי הצבא השריפי וכמאל חסיין מנהיג הבדואים מחלסה. כבעבר, דרשו לבדוק אם אין צרפתים בחצר, אלא שהפעם ידעו המגינים על כוונתם לכבוש את הנקודות (טרומפלדור עצמו הטיל ספק בנכונות הידיעה). כאמל חסיין וקצינים אחדים הורשו להיכנס כדי שייווכחו כי אין מסתירים איש.
במהלך החיפוש פרץ קרב. המגינים שנערכו כלפי חוץ, מצאו עצמם מותקפים גם מבית. רבים נפגעו. האגפים השונים נותקו זה מזה, טרומפלדור נפצע והפיקוד עבר לשניאורסון.
חילופי אש נמשכו שעות אחדות, אך עם חשיכה התפזרו התוקפים. רופא ותגבורת הגיעו מכפר גלעדי. אז נודע האסון, חמישה מ-30 מגיני תל-חי, נהרגו וששה נפצעו. הנותרים פינו את הנפגעים, אספו את הבהמות, הציוד ומעט המזון והבעירו את החצר.
מצבו של טרומפלדור היה אנוש. ד"ר גרי קיווה לנתח אותו במטולה ולהצילו, אך במעלה השביל נפטר טרומפלדור. מותו הגביר את ההלם.
אחרי
בשעת לילה מאוחרת, נחפרו בחיפזון שני קברי אחים בחצרה של כפר גלעדי, קבר לבחורות-דבורה דרכלר ושרה צי'זיק, וקבר לבחורים - טרומפלדור, שרף, טוקר ומונטר.
ביום י"ג באדר, מחשש להתקפה גדולה, נטשו גם את כפר גלעדי ומטולה.
אחדים פנו ללבנון, ואחרים, בסיוע שכנים מתואלים הגיעו דרך ההרים לאיילת השחר, שם פגשו את אליהו גולומב בראש 50 לוחמים. אילו הקדימו ב-3 ימים, היו יכולים אולי, לשנות את התמונה.
|
